מגאגין, עודד וכהן (2001), ערכו מחקר ובדקו מהן הסיבות העיקריות לביצוע הפלה מלאכותית בקרב 183 נשים שהגישו בקשה לקבלת היתר לסיום מוקדם של הריון ונמצא כי הסיבות המרכזיות להגשת בקשה לביצוע הפסקת הריון הן: פגם בעובר (76%), האישה אינה נשואה (10%), האישה סובלת מבעיות בריאות (2%), היא מעל גיל 40 (7%) או קטינה (4%).
היחס כלפי הפסקת הריון, משתנה מחברה לחברה וחשוב לציין שהחברה הישראלית מורכבת מאוכלוסיה חילונית ומאוכלוסיה דתית. המחנה הדתי מורכב משלושה זרמים עיקריים: יהודים מסורתיים, יהודים דתיים לאומיים ויהודים חרדים. סביר להניח שחברה חילונית וחברה דתית על זרמיה השונים, יהיו שונות זו מזו בעמדותיהן כלפי הפלות.
בסמינריון זה אני משווה בין עמדותיהן של נשים חילוניות לבין עמדותיהן של נשים דתיות לאומיות כלפי הפלות. הבחירה באוכלוסיית הנשים באה על רקע היותן הקבוצה הרלוונטית היכולה לחוות באופן ישיר את משמעות ההריון והפסקתו. על פניו, ידוע שדתיים מתנגדים להפלות, אבל כיוון תהליך ההחלטה על הפלה יכול לנבוע מגורמים רבים. כדאי לבחון לעומק את הפרופיל הערכי של שתי קבוצות אלה על מנת לנסות להבין את אופי ההבדלים בהיבטים שונים של התופעה הנחקרת.
שוורץ (2000), טוען כי את כל התרבויות מעסיקות מספר בעיות אוניברסליות וכל תרבות פותרת את הבעיות באופן שונה, דבר המבטא את עולם הערכים שלה.
התרבות הדתית לעומת התרבות החילונית
כדי להבין את ההבדלים בין התרבות הדתית לתרבות החילונית נתייחס למספר ממדים רלוונטיים שלפיהם נערוך השוואה. בחרתי במימדים הללו מפני שבעייני הם המשקפים את ההבדלים המשמעותיים ביותר בין שני הקבוצות הנבחנות וע"י בחינתם אוכל לדעתי לקבל את המסקנות הרלוונטיות ביותר לעבודתי. המימד הראשון שאליו אתייחס הוא מימד היררכיה / שוויון, כלומר מידת הלגיטימיות של חלוקה לא שוויונית של כוח, משאבים וסמכויות בכל חברה (שוורץ, 2000).
המימד השני הינו מימד מרחק עוצמה, שמשמעו בחינת הפערים בין הכוח המצוי בידי אנשים שונים (הופסטדה, 2000). מימד נוסף שאליו אתייחס בעבודתי הוא מימד האינדיבידואליזם / קולקטיביזם, משמע הקשר בין האדם לבין הקבוצות שהוא משתייך אליהן (הופסטדה, 2000).
המימד האחרון הינו מימד הנשיות / הגבריות, כלומר כמה חזק ונוקשה הגבול בין תפקידי הנשים לתפקידי הגברים.
בעבודה אקדמית זו אבחן את ההבדלים בין התרבות הדתית לעומת התרבות החילונית בהקשר של 4 הממדים הנ"ל:
התרבות הדתית מאופיינת בשליטה של הדת. אנשים דתיים פועלים ע"פ הציווי הדתי - ההלכה, מקיימים את מצוות התורה ומאמינים בבורא עולם (שטינברג, 1991). ישנה חלוקה ברורה בין תפקידי הנשים ותפקידי הגברים וניתן להבחין כי קיים הבדל בבסיס כוח ההשפעה על חיי המשפחה וחיי הקהילה. הגברים מצופים לקרוא בתורה, ללמוד בישיבות ולקיים את מצוות ההלכה, ואילו הנשים ממונות על גידול הילדים, כלכלת הבית וקיום המצוות. ישנה נוקשות והפרדה ברורה בין תפקידי הנשים ותפקידי הגברים, כך שלרוב אין מעברים בין התפקידים ולאישה אין את אותן הזכויות שיש לגבר (שטינברג, 1991; רדל, 2000). האנשים בעלי האמצעים וההשפעה הם בדר"כ הרבנים והגברים, כאשר לנשים ולילדים פחות יכולת השפעה. האנשים בחברה זו, עוברים תהליך חיברות ועומדים בפני סנקציות על מנת להיענות למחויבויות ולחוקים הקשורים בתפקידם. שימת דגש על שרשרת הסמכויות ההיררכית באה לידי ביטוי בחברה הדתית, ומאופיינת ע"י הקצאת תפקידים מוגדרים במבנה ההיררכי ודרישת היענות מצד השכבות הנמוכות יותר לצורך שרות המטרות שפורטו לעיל.
בחברה הדתית האנשים תופסים עצמם כישויות השייכות לקולקטיב ומוצאים משמעות לחייהם באמצעות יחסים חברתיים, הזדהות עם הקבוצה, לקיחת חלק בחייה המשותפים וחתירה לקראת המטרות המשותפות. ערכים כגון סדר חברתי, כבוד למסורת, לדת, בטחון וחוכמה חשובים במיוחד. האדם הדתי מחליט את החלטותיו בהתאם לרצונם של הרבנים, הישיבות וההלכה (שטינברג, 1991). התרבות הדתית שמה דגש על שמירת המצב הקיים ומנסה לעצור פעולות או נטיות העשויות לפגוע בסולידריות של הקבוצה או בסדר המסורתי. חברה זו לוקחת אחריות על חבריה בכל תחומי החיים ומצפה מן החברים להזדהות עם המטרות המשותפות כגון אמונה באלוהים, שמירת מצוות התורה וחתירה להגשמתן (שטינברג, 1991).
לאחר סקירת הספרות קצרה של מאפייני התרבות הדתית, נבחן כעת את מאפייני התרבות החילונית.
התרבות החילונית היא תרבות "פתוחה" המנסה לעודד אנשים להכיר זה בזה כשווים מבחינה מוסרית וחולקים אינטרסים בסיסיים כבני אדם. האנשים בחברה זו, עוברים חיברות שמטרתה להפנים מחויבות לשיתוף פעולה מרצון עם חברים ודאגה לרווחתם. חברה זו תבטא שוויון באמצעות הכרה בלגיטימציה של משא ומתן שיתופי בין החברים, המגלמים תפקידים גמישים ומנסים להשפיע על מטרות הארגון. מנהיגי החברה יניעו אחרים ע"י מתן אפשרות לפרט להשתתף בקביעת המטרות ופניה אל טובת הכלל (הופסטודה, 2000; שוורץ, 2000).
האנשים בחברה החילונית נתפסים כישויות אוטונומיות המוצאות משמעות לחייהם באמצעות ייחודן ומקבלות עידוד להביע את תכונותיהן הפנימיות - העדפות, תכונות, רגשות ומניעים (שוורץ, 2000). למשל- בדרך לבוש אינדיבידואלית, סיפוק היצרים המיניים (קיום יחסי מין לשם הנאה בלבד ולא לשם קיום מצווה) וקביעת אורח החיים עם בן הזוג במגוון רחב של אפשרויות שאינן בגדר אפשרות עבור האדם הדתי , למשל נשואים אזרחיים. החברה החילונית נותנת משקל רב יותר לאדם כפרט. ה"עצמי" מוגדר כעצמאי ואוטונומי מן החברה (הופסטודה, 2000; שוורץ, 2000). חברה זו דוגלת באינטרס הפרטי של חבריה, טובת הפרט ואושרו הינם ערך עליון בחברה החילונית (גרוס, מיכאל 2000; אבנס ודרוגאן ואחרים 1991). למשל אדם חילוני המחליט לנצל את סוף השבוע להנאותיו (טיול ובילויים) ואדם הנהנה מאכילת מאכלים לא כשרים לצורך סיפוק תאוותיו. ברור כי עבור הפרט קיים חישוב של הרווח וההפסד כתוצאה מהתנהגות חברתית, ומערכת יחסים שעלותה גבוהה מדי, נזנחת.
בחברה החילונית ישנה יותר גמישות ושוויון בין המינים. יותר נשים לומדות, מפתחות קריירה, מבצעות תפקידים גבריים, הן בעלות כוח והשפעה בחברה (רמניק והטסורני 2001; רדל, 2000). האישה החילונית בעלת השפעה לא מבוטלת על אופי התא המשפחתי (רדל, 2000), למשל שימוש בגלולות למניעת הריון בכדי להביא סיפוק ליצרים מיניים תוך התעלמות מהציווי הדתי שלפיו קיום יחסי מין הינו אך ורק למטרת "פרו ורבו".
בישראל נמצא כי היחס בין הפלות ולידות עולה עם הגיל. אחוז ההפלות הגבוה ביותר נעשה ע"י נשים חילוניות, מבוגרות, משכילות, אשר בעליהן עוסקים במקצועות חופשיים. נשים אלה נהנות מאפשרות של הפלה מבחירה, המאפשרת להן להשקיע בהשכלה ובקריירה, לדחות את האימהות ולרווח את הלידות (רמניק והטסורני 2001; זכי 2000).
